מילדותו הרגיש משיכה גדולה לאמנות ציור.

בגיל 13 התחיל לימודיו תחת השפעתו של אחיו הגדול, משה, שהיה פסל ידוע.

אחר-כך נרשם באקדמיה לאמנות בעיר לודז´ (פולין), העיר אליה עברה לגור משפחתו.

לאחר מכן המשיח בלימודי אמנות, והתמחה בטכניקה של שליטה בצבעים במכון "Farben -Technikum" בברלין (גרמניה), מקום בו גילה ופיתח את תהליך צביעת הצמר, שלה קרא "ארטלניזם", מהלטינית "אמנות הצמר"; שיטה שבה צייר את רוב תמונותיו ( בתקופה היותר מאוחרת).

במגביל התקדם בציורי מיניאטורות, שאותה גם לימד את הצייר הידוע ארתור שיק כשהוא היה עדיין בן 14.

ב 1915 התחתן עם אשתו מרים (מניה), מורה לעבודות יד (במשך 50 שנה בביה"ס לדוגמא בתל-אביב), שאתה נולדו לו שני בניו, עוזר וזאב.

ב 1924 ביקר לראשונה את ארץ ישראל ביחד עם ידידו המשורר יצחק קצנלסון. הוא נסע ברחבי הארץ וצייר במיוחד את אזור עמק הירדן והגליל, גם הציג מספר תערוכות.

ב 1925 עלה לארץ ישראל. אחרי שהייה של כמה חודשים בקבוץ דגניה א´ (שם התגורר ידידו יהושוע מנוח) על שפת הכנרת, מקור השראה להרבה מתמונותיו, עבר לגור בתל-אביב.

היה ממיסדי "אגודת הציירים והפסלים". האמין באמנות לעם: אם תושבי הכפרים המרוחקים לא יכולים להגיע לגלריות, האמנים חייבים לקרב את האמנות אליהם.

ב 1936 השתתף לראושנה בתערוכה קולקטיבית גדולה.

לאורך הרבה שנים, המשיך בפעילותו כצייר ושילב תערוכות תמונותיו ונהול חנות למזגרות וחומרי ציור.

הוא המשיך בעיקר בציורי תמונות צמר צבוע לפי שיטת הארטלניזם, והתרכז בעיקר בציורי נוף ישראל, דמויות ופסאג´ים מהתנ"ך, פרחים, בנוסף "לתקופה הלבנה" שמשקפת את זכרונותיו מנסיעתו לסיביר (רוסיה) בנערותו.

ב 1960 הציג את תמונותיו בתערוכת יחיד במדריד (ספרד), שם גר בנו זאב, עיר בה נפתר ממחלת לב בשנת 1961.

שתיים מתמונותיו בצמר, נרכשו ע"י מוזיאון תל-אביב.